<h1>ארחות חיים הלכ' ברכות סימן ע"ב</h1>
<h2>דף ז:</h2>
כלל לכל הברכות איזו מהן מברך בלמ"ד ואיזו מהן מברך בעל ועל איזו מהמצות מברך בעשייתן ועל איזו מברך שהחיינו. כתב הרמב"ם ז"ל על כל מצות עשה בין מצוה שהיא חובה בין מצוה שאינה חובה מברך עליה קודם לעשייתה. וכל מצות עשה מדברי סופרים בין שהיא חובה כגון מקרא מגלה והדלקת נר שבת ונר חנוכה בין שאינה חובה כגון עירוב ונטיל' מברך עליה קודם לעשייתה אקב"ו לעשו'. והרשב"א כתב כלל אחר על איזו מברכין ועל איזו אין מברכין כלל אמרו כל מצוה שאין בה מעשה אין מברכין עליה כגון השמטת כספים וכיוצא בה. ואין מברכין על מצוה שאינה תלויה כלל ביד העושה מפני שאפשר שלא יתרצה בה חברו ונמצא המעשה בטל כמתנת עניים והלואת הדלים ונתינת צדקה והענקה וכיוצא בהן וכן על דבר שהוא מסור ביד אחר כגון עשיית הדינין שמא לא יקבלו בעלי הדין, וכן כל מצוה שהיא באה בעבירה כגון השבת גזילה וחזרת רבית שלא צונו לגזול כדי להשיב וליקח האם על הבנים וכן כל מצוה כיוצא באלו, וכן במתנות כהונה אין מברכין עליהם דאין ישראל נותנן משלו דמשלחן גבוה קזכו ונתינת שקל בכל שנה וכיוצא בהן דכתיב בהו כי ממך הכל ומידך נתנו לך. אבל על פדיון הבן ועל הפרשת חלה ומעשרות מברך מפני שאינו מברך על הנתינה אלא על ההפרשה ועל הפדיון שתלויי' בו. ואין מברכין על המצו' שאין עיקרה מצוה כגון חליצה ויבום שהעיקר משום פריה ורביה והיא אינה מצוה על פריה ורביה, וכן על הגרושין מפני שיש מקצת גירושין שהם בעבירה כגון שלא מצא בה ערות דבר ומגרשה ששנאוי המשלח ואף על פי שיש מצוה במקצתן כגון אותן שנשאו בעבירה שמצוה לגרשן לא פלוג רבנן בגירושין שיברך במקצת הגרושין ולא יברך במקצתן, וכן אין מברכין על מיתות ב"ד לפי שהשי"ת חס על בריותיו ואינו חפץ במיתתן של רשעים ולפיכך אין מברכין עליהן וכמ"ש אין אומרים הלל בר"ה לפי שהוא יום הדין. וכדאמרינן אין מפסיקין בקללות לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות. וכן על ביקור חולים ותנחומי אבלים והבאת שלום שבין אדם לחבירו מפני שהן תלויים בדברים אחרים דלמא לא מקבלין מיניה ובידם לעקור ממנו מצוה זו. ומנ"ל דלא מברכינן על מצוה הבאה בעביר' דתני' ראב"י אומר הרי שגזל סאה של חטים וכו' עד ובוצע ברך. וקאמר רבא טעמיה דראב"י משו' שהיא מצוה הבאה בעביר'. ומנ"ל דכל מצוה דאפשר למעקר' אע"ג דהשתא לא מעקרא כמאן דמעקרא דאמי, דתנן פרק אלו נערות כיצד שותה בעציצו אפי' חגרת או סומא וכו' עד שאינה ראויה לבא עליה בישראל שאינו רשאי לקיימה שנא' ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו. ואמרינן בגמרא וניתי עשה ונדחי לא תעשה א"ל היכא אמרינן ניתי עשה וידחה ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר דלא לקיומי לעשה אבל אי אמר' לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל אלמ' כי' דאפש' לעקורי לעשה אע"ג דאכ' לא עקרי' הו"ל כמאן דלית' דה' לא קביע הואיל ומשום הנאה דילה חייביה רחמנא למנסבא וכיון דאמרה לא בעינא ליה להאי הנאה איעקר לה מצות עשה וגמרינן מינה למורא ולכבוד אב ואם ועמידה בפני רבו הואיל ואפשר למעקריה להאי עשה דידהו דהרב שמחל על כבודו כבודו מחול. ומנ"ל דבמתנות כהונה אין מברכין עליהן משום דאמרינן דכהנים משלחן גבוה קא זכו וגבי גזילת הגר דהוא ממתנות כהונה אמרי' נמי קנאו השם ונתנו לכהנים וכמתברר בבבא קמא דשמעינן מינה כדכתיב הנה נתתי לך את משמרת תרומותי, וכן השיב הר' אבן פלט להראב"ד ז"ל עכ"ל.
